<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תשנ"ה</h1>
<h2>דף נב.</h2>
ועל דבר הגט ששאל. על האשה שעשתה שליח לקבל גיטה ונתעצל השליח בשליחותו ומינתה לה שליח אחר והשני קיבל הגט שאינו הגון. וכששמע הראשון נתחזק בשליחותו והלך אצל הבעל והביא גט כשר. דעתי נוטה שלא בטלה שליחותו של ראשון בשביל שליחותו של שני שלא מצינו בכל מקום שליח בטל בגלויי דעתא. ואף במבטלת לפנינו נחלקו ריש לקיש ור' יוחנן. דתנן וכן היא שנתנה רשות לשלוחה לקדשה והלכה היא וקידשה את עצמה אם שלה קדמו קידושיה קידושין. ואיתמר לא קידשה את עצמה וחזר[ה] בה ר' יוחנן אמ' חוזרת (ואתי) [דאתי] דיבור ומבטל דיבור [ר"ל אמ' אינה חוזרת לא אתי דיבור ומבטל דיבור]. ואיתותב ריש לקיש מהא דתנן השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששילח (ליה) אחר השליח אמר (לה) [לו] גט שנתתי לך בטל הוא הרי זה בטל. טעמיה דבטליה אבל גלויי דעתא לא אשכחן דבטל. ועוד מדקתני אם משהגיע גט לידה אינו יכול לבטלו. והוינן בה פשיט' ומשנינן לא צריכא דמיהדר עליה מעיקרא לבטוליה מהו דתימא כמאן דבטליה מעיקרא דמי קמ"ל. ועוד פליגי אביי ורבא בגילויי [דעתא] (בגיטה) [בגיטא] והילכתא כוותיה דאביי ביע"ל קג"ם דגילויי דעתא בגיטא לא ביטול הוא. וכ"ש הכא דליכא גילויי דעתא לביטולא אלא לאהדורי בתר גירושין כל הקודם קודם. ואנן סהדי דכל (כי) היכי דתיגרש ניחא (ליה) [לה]. שהרי כמה ימים (חזר) [חזרה] אחר גירושין. ועוד יש להביא ראיי' מן השנוייה במס' פסחים חבורה שאבד פסחה [ואמרו לאחד צא ובקש ושחוט עלינו] הלך ומצא ושחט והם (שחטו ולקחו) [לקחו ושחטו] אם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו והן אוכלים עמו. ושלהם יצא לבית השריפה. ואם שלהן נשחט ראשון (דאיפטור להו מפסח. הא היכא דשלו נשחט ראשון) אוכל משלו והן אוכלין משלהן. דטעמא דשלהן נשחט ראשון דאיפטור להו מפסח. הא היכא דשלו נשחט ראשון אע"ג שקדמה לקיחתן (לשחיטתן) [לשחיטתו] קא תני הן אוכלים עמו ושלהן יצא לבית השריפה. מצינו אע"פ שהן מחזרין לעשות שליחותן על יד עצמן לא בטלה (שליחותו) [שליחות] מן השליח. ושלו'. שלמה ב"ר יצחק.
<h2>דף נט:</h2>
ועל דבר הגט ששאל. על האשה שעשתה שליח לקבל גיטה ונתעצל השליח בשליחותו ומינתה לה שליח אחר והשני קיבל הגט שאינו הגון. וכששמע הראשון נתחזק בשליחותו והלך אצל הבעל והביא גט כשר. דעתי נוטה שלא בטלה שליחותו של ראשון בשביל שליחותו של שני שלא מצינו בכל מקום שליח בטל בגלויי דעתא. ואף במבטלת לפנינו נחלקו ריש לקיש ור' יוחנן. דתנן וכן היא שנתנה רשות לשלוחה לקדשה והלכה היא וקידשה את עצמה אם שלה קדמו קידושיה קידושין. ואיתמר לא קידשה את עצמה וחזר[ה] בה ר' יוחנן אמ' חוזרת (ואתי) [דאתי] דיבור ומבטל דיבור [ר"ל אמ' אינה חוזרת לא אתי דיבור ומבטל דיבור]. ואיתותב ריש לקיש מהא דתנן השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששילח (ליה) אחר השליח אמר (לה) [לו] גט שנתתי לך בטל הוא הרי זה בטל. טעמיה דבטליה אבל גלויי דעתא לא אשכחן דבטל. ועוד מדקתני אם משהגיע גט לידה אינו יכול לבטלו. והוינן בה פשיט' ומשנינן לא צריכא דמיהדר עליה מעיקרא לבטוליה מהו דתימא כמאן דבטליה מעיקרא דמי קמ"ל. ועוד פליגי אביי ורבא בגילויי [דעתא] (בגיטה) [בגיטא] והילכתא כוותיה דאביי ביע"ל קג"ם דגילויי דעתא בגיטא לא ביטול הוא. וכ"ש הכא דליכא גילויי דעתא לביטולא אלא לאהדורי בתר גירושין כל הקודם קודם. ואנן סהדי דכל (כי) היכי דתיגרש ניחא (ליה) [לה]. שהרי כמה ימים (חזר) [חזרה] אחר גירושין. ועוד יש להביא ראיי' מן השנוייה במס' פסחים חבורה שאבד פסחה [ואמרו לאחד צא ובקש ושחוט עלינו] הלך ומצא ושחט והם (שחטו ולקחו) [לקחו ושחטו] אם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו והן אוכלים עמו. ושלהם יצא לבית השריפה. ואם שלהן נשחט ראשון (דאיפטור להו מפסח. הא היכא דשלו נשחט ראשון) אוכל משלו והן אוכלין משלהן. דטעמא דשלהן נשחט ראשון דאיפטור להו מפסח. הא היכא דשלו נשחט ראשון אע"ג שקדמה לקיחתן (לשחיטתן) [לשחיטתו] קא תני הן אוכלים עמו ושלהן יצא לבית השריפה. מצינו אע"פ שהן מחזרין לעשות שליחותן על יד עצמן לא בטלה (שליחותו) [שליחות] מן השליח. ושלו'. שלמה ב"ר יצחק.
<h2>דף עט.</h2>
ועל דבר הגט ששאל. על האשה שעשתה שליח לקבל גיטה ונתעצל השליח בשליחותו ומינתה לה שליח אחר והשני קיבל הגט שאינו הגון. וכששמע הראשון נתחזק בשליחותו והלך אצל הבעל והביא גט כשר. דעתי נוטה שלא בטלה שליחותו של ראשון בשביל שליחותו של שני שלא מצינו בכל מקום שליח בטל בגלויי דעתא. ואף במבטלת לפנינו נחלקו ריש לקיש ור' יוחנן. דתנן וכן היא שנתנה רשות לשלוחה לקדשה והלכה היא וקידשה את עצמה אם שלה קדמו קידושיה קידושין. ואיתמר לא קידשה את עצמה וחזר[ה] בה ר' יוחנן אמ' חוזרת (ואתי) [דאתי] דיבור ומבטל דיבור [ר"ל אמ' אינה חוזרת לא אתי דיבור ומבטל דיבור]. ואיתותב ריש לקיש מהא דתנן השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששילח (ליה) אחר השליח אמר (לה) [לו] גט שנתתי לך בטל הוא הרי זה בטל. טעמיה דבטליה אבל גלויי דעתא לא אשכחן דבטל. ועוד מדקתני אם משהגיע גט לידה אינו יכול לבטלו. והוינן בה פשיט' ומשנינן לא צריכא דמיהדר עליה מעיקרא לבטוליה מהו דתימא כמאן דבטליה מעיקרא דמי קמ"ל. ועוד פליגי אביי ורבא בגילויי [דעתא] (בגיטה) [בגיטא] והילכתא כוותיה דאביי ביע"ל קג"ם דגילויי דעתא בגיטא לא ביטול הוא. וכ"ש הכא דליכא גילויי דעתא לביטולא אלא לאהדורי בתר גירושין כל הקודם קודם. ואנן סהדי דכל (כי) היכי דתיגרש ניחא (ליה) [לה]. שהרי כמה ימים (חזר) [חזרה] אחר גירושין. ועוד יש להביא ראיי' מן השנוייה במס' פסחים חבורה שאבד פסחה [ואמרו לאחד צא ובקש ושחוט עלינו] הלך ומצא ושחט והם (שחטו ולקחו) [לקחו ושחטו] אם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו והן אוכלים עמו. ושלהם יצא לבית השריפה. ואם שלהן נשחט ראשון (דאיפטור להו מפסח. הא היכא דשלו נשחט ראשון) אוכל משלו והן אוכלין משלהן. דטעמא דשלהן נשחט ראשון דאיפטור להו מפסח. הא היכא דשלו נשחט ראשון אע"ג שקדמה לקיחתן (לשחיטתן) [לשחיטתו] קא תני הן אוכלים עמו ושלהן יצא לבית השריפה. מצינו אע"פ שהן מחזרין לעשות שליחותן על יד עצמן לא בטלה (שליחותו) [שליחות] מן השליח. ושלו'. שלמה ב"ר יצחק.
